אני יודע שישנם אנשים שלא מונחים בחומר הקיים ולדידם כל העיסוק במיסטיקה מתחלק לשלוש.
א רוחניות יתר , כלומר שמזכיר לנו אורות , אנשים לבושים לבן תפילות עד אור הבוקר, או משהו ששייך לאנשים שחזרו כרגע מהודו.
ב מזכיר כישופים שדים קמעים ועשייה לא ראויה ולכן מרבים להשתמש במילה "מתעסק" בקבלה/קמעים /כישופים/קלפים /קפה וכו'
ג עולם האגדות - משמע לא היה לא נברא ורק מוזכר אצל במספרים בתור סיפורת דימיונית או הזויה אצל הדתיים (לא משנה איזה)
לכן כשבאים לכתוב מאמר על משהו שקשור במיסטיקה נופלים בין הכסאות כי לא יודעים מי הוא הקהל ואיך לשכנע אותו כי מה שמספיק לאחד לא משביע את השני.
לדוגמא - לדתי חרדי מספיק שתגיד לו שרבי חיים ויטאל , תלמידו של האריז"ל נכח בטקס של הוצאת שדים והוא אחר כך יבוא ויגיד שהוא ניסה זאת והצליח, מבחינת הנ"ל זוהי תהיה הוכחה שאין עליה עוררין.
לעומת זאת כאשר נפנה אל המלומד החילוני, לא רק שלא תהיה זו הוכחה אלא שיגחך על כל העניין כולו ולדידו תהיה זו הוכחה לאמיתות דרכו שהדתיים והדת הם פרמיטיבים שאין להם עוד דרך תיקון.
לעיתים אני נתקל בעירבוב מוחלט של שני המינים, כלומר חרדי שגדל בין ציבור כללי ועל פי הבנתו המינימלית, ואני כותב מינימלית כי לרוב, -סליחה- תמיד(!) יהיה הוא אחד שיצא לתרבות אחרת מן החרדית האוטנטית ויותר חי בתרבות הכללית בארץ ולמד מדרכיהם עד שהוא מתבייש במי שהוא ומה שהוא -והעובדה היא ששינה לבושו- והוא חושב שאם יצא נגד הדעות שעל פיהם חיו הוא ואחיו ה'פרימיטיביים', יצא הוא נקי מלפני העם הנאור יותר.
ולפעמים אותו "מעורב" באמת מאמין בצדקת דבריו עד שהוא מנסה להתיר את השרץ בק"ן טעמים, והוויכוח נהפך להיות "הלכתי " משהו.
תשובתו הכל כך שנונה ויפה של הרב אברהם יוסף רבה של חולון מתאימה לכאן ונשארת חקוקה לי מפאת חכמתה.
הוא נשאל על הרמב"ם הידועים שיצא נגד הרוחניות הידועה ודעת הדרדעים שאוחזים בשיטתו בכדי להוכיח שהזוהר לא אמיתי ח"ו ושאלים אותו מה דעת מרן אביו על כך והוא עונה בפשטות מי "שמחפש תירוצים לכפור בנושא מסוים ביהדות, נתלה באילנות גבוהים כדי להיחנק יותר." ואכן זוהי המציאות כיום ולאו דוקא בנושא זה.
אני רוצה לקבל על עצמי באמת להבין את הרמב"ם החשוב הזה כי אין לנו כמו הנשר הדגול שכח מחשבתו הוא צוק איתן ואני סמוך ובטוח שלא נאמר וכמובן לא נכתב בהיסח הדעת ח"ו.
היום אמר לי הרב הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א אחרי דיון בנושא תשובה פשוטה וכל כך נשמעת טוב, הוא אמר לי "הרי אין לנו בעיה עם הרמב"ם חס וחלילה כי הרי גם אריסטו לא האמין..."
פתחתי את עיני בתמיהה " מה פשט?" ובחיוך המשיך הרב הגאון "אם אריסטו היה בימינו והיינו מצליחים להוכיח לו שיש שדים והוא היה רואה , האם היה ממשיך להתנגד? ודאי שלא כך גם להבדיל אלפי הבדלות הרמב"ם אם היה רואה את הקבלה לאשורה לא היה מתנגד אך מכיון שלא ראה איך יוכל להאמין בה?".
מי שמכיר את כבוד הרב מקרוב יוכל להבחין מיד בכמה דברים.
אחד, הגאונות העצומה והחריפות בכל מכמני התורה - למשל שאלתי אותו, היכן אני יכול למצוא מקום שמביא את כל ההלכות שהרמב"ם השמיט מהיד החזקה ומיד מבלי להניד עפעף 'שלף' "הגהות המהריק"ש מסכת כזאת עמוד כזה וכזה."
שתים, העדינות וההתבטלות כלפי כל יהודי - ואספר לכם סיפור על פגישתי הראשונה עם כבוד הרב.
כאשר הייתי כבן עשרים ושלוש בערך , היה לי שיגעון כזה לאסוף כתבי יד בנושאי המיסטיקה והיה לי ספר תימני עתיק שלא תורגם לעברית וחיפשתי מתרגם שמבין תימנית עתיקה, ותאמינו לי זה לא פשוט בכלל.
יום אחד אני פוגש את א.מ. ממקורביו של הרב הקרובים ביותר ושחתי בפניו את 'צרתי', והוא מצדו ענה שישאל את הרב ויחזיר לי תשובה כי ודאי הרב מכיר.
כבר למחרת קיבלתי תשובה שהרב יוכל לפגוש אותי אחרי קבלת הקהל הקצרה שלו בבית שהיא בערך שעה וחצי וכל כולה שו"ת הלכות ועצות לרוב, וכל זה אחרי עשר וחצי או אחת עשרה בלילה.
הגעתי מצויד בכל כתבי היד שלי שהיו בסך הכל 60 ודף מלא שאלות לרב בנושאים הללו, לא ידעתי שבעצם באתי אני ל'הבחן' אצל הרב ומיד אחרי הכרות קצרה התחיל מטר השאלות מי מה כמה ולמה היכן כתוב ועוד ועוד ועוד. ואני לתומי עניתי בשטף דברי כמו שאני תמיד עושה מביא מקורות פוסקים ראשונים ואחרונים אשכנזים ותמנים ואחרים.
מבעד לעיני בעודי מתכופף לתיקי להוציא עוד כתב יד תימני להוכיח צדקת דברי אני מבחין בתנועת ראשו של הרב הגאון עולה ויורדת בתנועת הסכמה ועיניו מאושרות ומאשרות שיש כאן עם מי לדבר קצת...
לדידי היה זה רגע מאושר שהראה לי שכל לימודי לא היה לשווא וצדקו דרכיי.
אני לא אגלה כל מה שהיה שם באותו לילה אבל אני יכול לסיים בזה שיצאתי מבית הרב שליט"א בשעה אחד וחצי בלילה וזאת אחרי שידוע ששעותיו ודקותיו מדוקדקות.
רק אחרי שיצאתי ורגלי דרכו דל המדרכה לפתע נפל לי האסימון - הרב ישב איתי שעות ודיבר איתי , אברכצ'יק צעיר ,ופינה לי ול'שטויות' שלי מזמנו היקר ונתן לי להרגיש כרב חשוב...איזה גדלות איזו ענווה. אני תפילה שנזכה כולנו שכך יראו גדוליו תמיד ונתאבק תמיד העפר רגליהם עד לבמצ"א
א רוחניות יתר , כלומר שמזכיר לנו אורות , אנשים לבושים לבן תפילות עד אור הבוקר, או משהו ששייך לאנשים שחזרו כרגע מהודו.
ב מזכיר כישופים שדים קמעים ועשייה לא ראויה ולכן מרבים להשתמש במילה "מתעסק" בקבלה/קמעים /כישופים/קלפים /קפה וכו'
ג עולם האגדות - משמע לא היה לא נברא ורק מוזכר אצל במספרים בתור סיפורת דימיונית או הזויה אצל הדתיים (לא משנה איזה)
לכן כשבאים לכתוב מאמר על משהו שקשור במיסטיקה נופלים בין הכסאות כי לא יודעים מי הוא הקהל ואיך לשכנע אותו כי מה שמספיק לאחד לא משביע את השני.
לדוגמא - לדתי חרדי מספיק שתגיד לו שרבי חיים ויטאל , תלמידו של האריז"ל נכח בטקס של הוצאת שדים והוא אחר כך יבוא ויגיד שהוא ניסה זאת והצליח, מבחינת הנ"ל זוהי תהיה הוכחה שאין עליה עוררין.
לעומת זאת כאשר נפנה אל המלומד החילוני, לא רק שלא תהיה זו הוכחה אלא שיגחך על כל העניין כולו ולדידו תהיה זו הוכחה לאמיתות דרכו שהדתיים והדת הם פרמיטיבים שאין להם עוד דרך תיקון.
לעיתים אני נתקל בעירבוב מוחלט של שני המינים, כלומר חרדי שגדל בין ציבור כללי ועל פי הבנתו המינימלית, ואני כותב מינימלית כי לרוב, -סליחה- תמיד(!) יהיה הוא אחד שיצא לתרבות אחרת מן החרדית האוטנטית ויותר חי בתרבות הכללית בארץ ולמד מדרכיהם עד שהוא מתבייש במי שהוא ומה שהוא -והעובדה היא ששינה לבושו- והוא חושב שאם יצא נגד הדעות שעל פיהם חיו הוא ואחיו ה'פרימיטיביים', יצא הוא נקי מלפני העם הנאור יותר.
ולפעמים אותו "מעורב" באמת מאמין בצדקת דבריו עד שהוא מנסה להתיר את השרץ בק"ן טעמים, והוויכוח נהפך להיות "הלכתי " משהו.
תשובתו הכל כך שנונה ויפה של הרב אברהם יוסף רבה של חולון מתאימה לכאן ונשארת חקוקה לי מפאת חכמתה.
הוא נשאל על הרמב"ם הידועים שיצא נגד הרוחניות הידועה ודעת הדרדעים שאוחזים בשיטתו בכדי להוכיח שהזוהר לא אמיתי ח"ו ושאלים אותו מה דעת מרן אביו על כך והוא עונה בפשטות מי "שמחפש תירוצים לכפור בנושא מסוים ביהדות, נתלה באילנות גבוהים כדי להיחנק יותר." ואכן זוהי המציאות כיום ולאו דוקא בנושא זה.
אני רוצה לקבל על עצמי באמת להבין את הרמב"ם החשוב הזה כי אין לנו כמו הנשר הדגול שכח מחשבתו הוא צוק איתן ואני סמוך ובטוח שלא נאמר וכמובן לא נכתב בהיסח הדעת ח"ו.
היום אמר לי הרב הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א אחרי דיון בנושא תשובה פשוטה וכל כך נשמעת טוב, הוא אמר לי "הרי אין לנו בעיה עם הרמב"ם חס וחלילה כי הרי גם אריסטו לא האמין..."
פתחתי את עיני בתמיהה " מה פשט?" ובחיוך המשיך הרב הגאון "אם אריסטו היה בימינו והיינו מצליחים להוכיח לו שיש שדים והוא היה רואה , האם היה ממשיך להתנגד? ודאי שלא כך גם להבדיל אלפי הבדלות הרמב"ם אם היה רואה את הקבלה לאשורה לא היה מתנגד אך מכיון שלא ראה איך יוכל להאמין בה?".
מי שמכיר את כבוד הרב מקרוב יוכל להבחין מיד בכמה דברים.
אחד, הגאונות העצומה והחריפות בכל מכמני התורה - למשל שאלתי אותו, היכן אני יכול למצוא מקום שמביא את כל ההלכות שהרמב"ם השמיט מהיד החזקה ומיד מבלי להניד עפעף 'שלף' "הגהות המהריק"ש מסכת כזאת עמוד כזה וכזה."
שתים, העדינות וההתבטלות כלפי כל יהודי - ואספר לכם סיפור על פגישתי הראשונה עם כבוד הרב.
כאשר הייתי כבן עשרים ושלוש בערך , היה לי שיגעון כזה לאסוף כתבי יד בנושאי המיסטיקה והיה לי ספר תימני עתיק שלא תורגם לעברית וחיפשתי מתרגם שמבין תימנית עתיקה, ותאמינו לי זה לא פשוט בכלל.
יום אחד אני פוגש את א.מ. ממקורביו של הרב הקרובים ביותר ושחתי בפניו את 'צרתי', והוא מצדו ענה שישאל את הרב ויחזיר לי תשובה כי ודאי הרב מכיר.
כבר למחרת קיבלתי תשובה שהרב יוכל לפגוש אותי אחרי קבלת הקהל הקצרה שלו בבית שהיא בערך שעה וחצי וכל כולה שו"ת הלכות ועצות לרוב, וכל זה אחרי עשר וחצי או אחת עשרה בלילה.
הגעתי מצויד בכל כתבי היד שלי שהיו בסך הכל 60 ודף מלא שאלות לרב בנושאים הללו, לא ידעתי שבעצם באתי אני ל'הבחן' אצל הרב ומיד אחרי הכרות קצרה התחיל מטר השאלות מי מה כמה ולמה היכן כתוב ועוד ועוד ועוד. ואני לתומי עניתי בשטף דברי כמו שאני תמיד עושה מביא מקורות פוסקים ראשונים ואחרונים אשכנזים ותמנים ואחרים.
מבעד לעיני בעודי מתכופף לתיקי להוציא עוד כתב יד תימני להוכיח צדקת דברי אני מבחין בתנועת ראשו של הרב הגאון עולה ויורדת בתנועת הסכמה ועיניו מאושרות ומאשרות שיש כאן עם מי לדבר קצת...
לדידי היה זה רגע מאושר שהראה לי שכל לימודי לא היה לשווא וצדקו דרכיי.
אני לא אגלה כל מה שהיה שם באותו לילה אבל אני יכול לסיים בזה שיצאתי מבית הרב שליט"א בשעה אחד וחצי בלילה וזאת אחרי שידוע ששעותיו ודקותיו מדוקדקות.
רק אחרי שיצאתי ורגלי דרכו דל המדרכה לפתע נפל לי האסימון - הרב ישב איתי שעות ודיבר איתי , אברכצ'יק צעיר ,ופינה לי ול'שטויות' שלי מזמנו היקר ונתן לי להרגיש כרב חשוב...איזה גדלות איזו ענווה. אני תפילה שנזכה כולנו שכך יראו גדוליו תמיד ונתאבק תמיד העפר רגליהם עד לבמצ"א
נחתום שמעיד על עיסתו?
השבמחקלא חס ושלום!
מחקאיני מנכס לעצמי שום דבר
לא כוחות על ולא צדיקות יתר
פשוט זו היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי בעיני איך למרות כל מה שדחפו לנו לראש מכל העיתונאות והרדיו והרכילות במשך ילדותנו , שהרבנים הגדולים ״יורדים לעם״ ולפעמים יש להם זמן להקשיב לאברך פשוט עם התלהבות יתר , אם תרצו לומר...
ואני חוזר ומדגיש לא שהתעלתי מעל מידת הגאוה ואני עניו מושלם, אולם אינני גאוותן ואני מכיר את מקומי ויודע גם מה הנני ״שווה״. לטוב ולרע...
סליחה על הגסות שבתגובתי הקודמת.
מחקובעצם, עיקר שכחתי. מניין לרה"ג רצאבי שהרמב"ם היה מאמין בקבלה לו היה רואה אותה? הלא התבטא כנגד ספרים שיש להם מן הקשר לספרות הקבלית!
השבמחק